ענבר נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר נגרמו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 1/9/09.

1. לטענת התובעת, ביום 1/9/09, עת נסעה בנתיב אמצעי, מבין שלושה נתיבים ברחוב דבורה הנביאה בתל אביב, המיועד לנסיעה ישר, הנתבע 2 אשר נהג באוטובוס הנתבעת 1, ביקש לפנות שמאלה ומשכך, ניסה להשתלב בנתיב המיועד לפניה שמאלה תוך שהוא סוטה במעט לכיוון נתיב הנסיעה שלה ומשכך, פגע במראת הצד שלה. לטענת התובעת, תימוכין לכך, שהנתבע 2 היה זה אשר פגע בה, ניתן למצוא בכך, שלטענתה, מראת הצד אשר נפגעה בתאונה, התקפלה לכיוון חוץ, בעוד שלו היא הייתה פוגעת באוטובוס, כי אז המראה הייתה מתקפלת לכיוון פנים. לטענתה , הואיל והאוטובוס פגע ברכבה, האחריות לתאונה מוטלת לפתחם של הנתבעים ומשכך, עליהם לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לה כנתמך בחוות דעת שמאית אשר צורפה על ידה .

2. לטענת הנתבעים, האוטובוס עצר בנתיב השמאלי מתוך כוונה לפנות שמאלה ברמזור. האוטובוס היה בעצירה מוחלטת. רכב התובעת, היה זה אשר התחכך בדופן האמצעית של האוטובוס ומשכך, נפגע. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת ובעלה והנתבע 2 ועד מטעמו – נוסע באוטובוס – מר ירקוני אברהם אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן,הוצגו בפני , תמונות המתארות את מקום האירוע , תמונה המדגימה את אופן הפגיעה ברכב התובעת וכן, תמונות המעידות על הנזק אשר נגרם לרכבה של התובעת.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות כאשר התובעת טענה כי האוטובוס היה זה אשר פגע במראת הצד שלה במהלך נסיעתו משכך, נגרם הנזק למראה . בעוד, שהנתבע 2 טען כי האוטובוס היה במצב של עצירה והתובעת היתה זו אשר פגעה באוטובוס.

בעוד שבתמיכה לגירסת התובעת, העיד בעלה שהוא בבחינת עד מעוניין ויתרה מכך, הוא הגיע למקום רק לאחר התאונה ומשכך, לא יכל לתמוך בגירסתה בדבר מהלכה.

בתמיכה לגירסת הנתבעים העיד נוסע באוטובוס, אשר הוא בבחינת עד ניטראלי ואשר אינו מעונין ותמך, בטענות הנתבעים בדבר מהלך התאונה.

יתרה מכך, טענתה המרכזית של התובעת הינה כי עדות לכך, שמראת הצד נפגעה במהלך נסיעת האוטובוס נעוצה בכיוון הפגיעה של מראת הצד- כך, לטענת התובעת הואיל ומראת הצד נפגעה ונפתחה לכיוון החוץ ולא נסגרה לכיוון הפנים, כי אז יש בכך, בכדי לתמוך בטענתה בדבר הילך התאונה. דא עקא, שהתובעת לא הציגה כל ראייה לכך, שאמנם מראת הצד נפגעה לכיוון חוץ ולא לכיוון פנים וצילומים המתעדים את הפגיעה בפועל יש בהם בכדי לתמוך בכל וריאציה של פגיעה , הואיל ובצילומים מוצג הנזק למראה בלבד (נזק אשר יכל להגרם בכל אחת מן האופציות) ולא האופן בו היתה המראה בסיום התאונה ומשכך, אין בהם בכדי לתמוך בגירסת התובעת.

מן האמור נובע, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ומשכך, דין תביעתה להדחות.

8.סוף דבר – התביעה נדחית. הנתבעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 500 ₪ (הכוללות סך 250 ₪ בגין שכר העד מטעמה) ולנתבע 2 הוצאות משפט בסך 250 ש"ח. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.